פסק-דין בתיק ע"א 2546-08

1.         מבטחת ביטחה את "ועד הבית", ופיצתה את ועד הבית בגין נזקים שנגרמו לרכוש המשותף, כתוצאה משריפה שפרצה בדירתו של אחד מבעלי הדירות. האם רשאית היא לתבוע את בעל הדירה ו/או את מבטחת הבעלים. זאת השאלה המרכזית העומדת להכרעה בערעור זה.

רקע עובדתי והחלטת בית משפט קמא

2.         בית משפט קמא (כב' השופט יחזקאל הראל) בהחלטתו מיום 20.7.08 (להלן - ההחלטה) במסגרת תביעות שאוחדו [ ת.א. 39760/03 (להלן- התביעה הראשונה) ו ת.א. 21110/04 (להלן - תביעת המשיבה)] השיב על כך בחיוב. בהמשך הגיעו הצדדים ולמעשה מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן - מנורה) להסדר בסכסוכים השונים שבין הצדדים המעורבים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, תוך שמירת הזכויות להגשת ערעור על פסק הדין ולמעשה על ההחלטה.

3.         בקצירת האומר, נציין כי המשיבה ביטחה את דירת המערער כמוטב במסגרת משכנתא (להלן - ביטוח הדירה). בנוסף, בטחה המשיבה גם את "ועד הבית" בגין נזקים שייגרמו לרכוש המשותף לרבות כתוצאה מנזקי אש (להלן - ביטוח הועד).

מנורה אף היא ביטחה את המערער אך גם לגבי נזקים לצדדים שלישיים.

כך גם היו מעורבים בהליכים המשפטיים צדדים נוספים, אשר נטען כי הם אחראים לפרוץ השריפה בדירת המערער, כפי שחלקו מנורה והמשיבה בכל הקשור לביטוח כפל ועוד.

4.         בית המשפט קמא דחה בהחלטה את טענת מנורה כי המשיבה מנועה מלהגיש תביעתה כנגד המערער. כך קבע בית המשפט כי סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח) המסייג את זכות תביעת התחלוף, עניינו בעת שעסקינן בבני משפחה או יחסי עובד ומעביד, ואינו חל במערכת היחסים שבין דייר לנציגות הבית המשותף. בנוסף, בהתאם להוראות סעיף 69 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק המקרקעין) סמכויות הנציגות אינן מצומצמות אך ורק לעניינים הפנימיים של הניהול אלא רחבות יותר, כולל ניהול הליכים משפטיים ואף בעת שמדובר בתביעות נזיקין. במסגרת זאת נכללת הסמכות לתבוע דייר אשר גרם נזק לרכוש המשותף.

5.         במסגרת הסכמה שבין מנורה למשיבה, ניתן פסק הדין אשר חייב את המשיבה לשלם למנורה במסגרת התביעה הראשונה סכום של 41,483 ש"ח ומנגד חייב את מנורה לשלם למשיבה סכום של 41,594 ש"ח במסגרת תביעה המשיבה.

טענות הצדדים בערעור

6.         לטענת המערער הוא מבוטח משותף או מבוטח סמוי במסגרת ביטוח הוועד, כאשר אף שילם חלקו היחסי בפרמייה. יתר על כן הביטוח נרכש באמצעות הנציגות, למקרים כגון המקרה דנן, תוך שהמערער יחד עם הדיירים האחרים, ביקשו להגן על עצמם באמצעות ביטוח הועד.

בנוסף, המשיבה ולמעשה הנציגות לא הייתה רשאית להגיש תביעה כנגד המערער לאור הסמכויות המוגבלות שהוקנו לנציגות בהתאם לסעיף 69 לחוק המקרקעין. כך גם חל הסייג של סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, בהתאם לתכליתו ובהיות המערער מבוטח סמוי.

לבסוף, כי המשיבה מעת שביטחה את המערער במסגרת ביטוח הדירה, מנועה מלתובעו בכובעה האחר כמבטחת הנציגות.

7.         כטענה מקדמית טוענת המשיבה כי המערער לא חוייב בכל תשלום למשיבה אלא מנורה ועל כן אין חזית בין המערער לבין המשיבה, ודי בכך לדחות את הערעור.

לגופן של טענות מפנה המשיבה לנימוקי בית המשפט ומוסיפה כי אף אם היה נקבע כי חל הסייג המונע הגשת תביעה כנגד המערער, הרי לא קיימת שכזאת בתביעה כנגד מנורה, אשר ביטחה את המערער ולמעשה היא זאת העומדת גם אחר הערעור. כך גם נוכח הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, קמה יריבות ישירה בין המשיבה למנורה.

דיון והכרעה

8.         לא בכדי לא עמדה המשיבה, על טענתה הפרוצדוראלית, הגם שנצרכה היא לעצם הטענה במסגרת תשובתה לערעור.

משכך, אף אנו נבחן את השאלות הנצרכות להכרעה, בהתייחסות לשאלה האם אכן רשאית הייתה המשיבה להגיש תביעת תחלוף כנגד המערער, ואף אם לאו, האם הייתה רשאית לעשות כן מול מנורה.

9.         שתי שאלות מרכזיות נצרכות להכרעה.

האחת, מעמדה של נציגות הבית המשותף או הועד במקרה דנן, בכל הקשור להגשת תביעת נזיקין כנגד מי שגרם לנזק לרכוש המשותף בכלל, ולמזיק שהינו אחד מבעלי הדירות בפרט.